דבוראות היא ענף בחקלאות העוסק בגידול דבורים מבויתות, בעיקר דבורי דבש. מקצוע זה נקרא בעבר גם כוורנות.

תוצרת המכוורת:

מטרת הדבוראות היא הפקת תוצרים מהמכוורת ובהם:

• דבש – התוצרת העיקרית והחשובה של המכוורת. לדבש מגוון שימושים נרחב: כמקור לתזונה, כמרכיב במשקאות ובמתכונים וגם ברפואה.
• מזון מלכות – המשמש כתוסף מזון בעל תכונות רפואיות, בתערובת עם דבש בריכוז של 2-6%.
• דונג – משמש כשעווה ליצור נרות, לפיסול, לתעשיית הטקסטיל, לבידוד ועוד.
• פולן (אבקת פרחים זכרית) – נמכר כשהוא מהול בדבש.
• פרופוליס – מעין דונג שהדבורים מפרישות כדי לסתום חורים ולכסות על עצמים זרים או פגרי בעלי חיים שנכנסו לכוורת והדבורים אינן יכולות להוציאם. משמש ללעיסה ומיוחסות לו סגולות רפואיות.

מיקום המכוורת:

החומר הגולמי לייצור דבש, הצוף, מצוי בטבע. היקף הפריחה של צמחים מניבי צוף בסביבת הכוורת יחסית לכמות הכוורות המצויות בשטח הוא גורם חשוב במיקום המכוורת. כך לדוגמה בשנות המנדט הבריטי ובעשורים הראשונים של מדינת ישראל היה המיקום הטבעי של הכוורות ליד פרדסי פרי ההדר. עונת הפריחה של ההדרים הייתה קצרה. הריח החריף של הפריחה עוררה את חושי האדם ואת הדבורים.

אם עומדים לרשות הדבוראי אזורי פריחה של אקליפטוס או פרחי בר, המניבים צוף, אפשר לנדוד עם מכוורת. הדבר כרוך בעלות, הן של ההובלה והן של נסיעות המעקב. היום מקובל לתאם את שטחי המרעה של הכוורות כדי לא להגיע למצב בו מספר הכוורות ימוקמו בסמוך אחת לשנייה ובכך יגבילו את הפקת הצוף.

בעת קביעת מיקום הכוורת נשקלים הפרמטרים הבאים:

1. קרבה למקומות הפריחה (מקובל מרחק עד 500 מטר);
2. המשטח צריך להיות מתאים לתעופת הדבורים: חשוף מספיק לשמש, המכוונת אותן ליציאה לאזורי הפריחה שהתגלו ולשיבה לכוורת. שכנות של שדרת עצים עוזרת לדבורים להתמצאות (ראו תמונה משמאל);
3. הרחקת עשבי בר יבשים מאזור הכוורת, וזאת על מנת למנוע מצב בו שריפת קוצים פוגעת בכוורות (ראו תמונה משמאל);
4. קרבה למקום המגורים של מגדל הדבורים. אך במרחק מריכוזי אוכלוסייה או ריכוזי בעלי חיים.

הכוורות מוצבות על גבי בסיס על מנת להגן עליהן מפני רטיבות. כאשר בשיפוע מהקרקע לפתח מוצב משטח נחיתה עליו נוחתות הדבורים המביאות את הצוף לכוורת, ועליו זוחלות הדוברים אל תוך הכוורת.

כוורת דבורים:

בית הדבורים נקרא כוורת (המושג החדש כיום – דבורית), ומקום בו מרוכזות מספר כוורות, ובו מתבצעות רוב עבודות הדבוראי, נקרא מכוורת. הכוורת בנויה כארגז בעל מכסה נפתח, ופתח תחתון שאפשר לשנות את גודלו לפי מזג האוויר וגודל אוכלוסיית הדבורים בכוורת. בתוך הכוורת יש מסגרות התלויות במאונך, בהם בונות הדבורים את החלות, על גבי שעוויות – יריעות שעווה דקות שעליהן מובלטת צורת משושים. השעווית גורמת לדבורים לבנות חלות אחידות וישרות, דבר המקל על עבודת הדבוראי. החלה בנויה מדונג – שעווה טבעית המיוצרת בבלוטות בגוף הדבורה, ועשויה תאים תאים בצורת משושה, כ-3000 תאים בכל צד של החלה, בהם הדבורים אוגרות מזון – דבש ואבקת פרחים, מטילות ביצים ומגדלות ולדות. כשאוכלוסיית הדבורים וכמות הדבש גדלות, אפשר להוסיף לכוורת עוד קומות – ארגזים פתוחים משני צדדיהם, המונחים על הכוורת, כשבהם עוד חלות.

כלים ומכשירים:

• סרבל עבודה – מבד עבה, בעל שרוולים ארוכים. בדרך כלל, מכנסיים וחולצה מחלק אחד.
• כובע ומסווה לפנים – עשוי רשת.
• כפפות – אורכן עד למרפק, עשויות מבד עבה מאד, עור או גומי.
• מדף – מעין מפוח ידני או חשמלי, בעל מכל ששורפים בו שקים או עשבים. העשן היוצא ממנו מבריח את הדבורים, וגורם להן לאכסן בבטנן דבש רב (מחשש לשריפה בכוורת), פעולה זו אמורה למנוע מהן לעקוץ (הדבר לא נבדק מדעית).
• מכוור – מעין סכין דו צדדית המשמשת להפרדת קומות או חלות דבוקות.

מחזור העבודות:

• ריבוי נחילים (משפחות דבורים צעירות) נעשה במספר שלבים. מגדלים מלכות חדשות, על ידי העברת זחלים בני יום אחד למלכונים (תאים גדולים יותר מהרגילים ושפתחם כלפי מטה), טפטוף כמות קטנה של מזון מלכות בתא (כדי שהדבורים “יבינו” שזחלים אלו אמורים לגדול למלכות) והחזרתם לכוורת שמלכתה הורחקה ממנה (דבר הגורם למוטיבציה אצל הדבורים לגדל מלכות חדשות). אפשר גם לאסוף מלכונים שהדבורים גידלו בצורה טבעית, דבר הקורה כשהמלכה הורחקה או כשיש צפיפות רבה בכוורת, ומופעל אינסטינקט התנחלות, הגורם לדבורים לגדל מלכות חדשות, עמם תעזובנה את הכוורת חלק מהדבורים הצעירות. יום עד יומיים לפני בקיעת המלכות מפצלים משפחות של דבורים ל־2-3 קבוצות קטנות ולאחר זמן מה מגישים להן את המלכונים. עבודה זו אפשר לעשות באביב או בסוף הקיץ.
• האכלה – מקובל להאכיל את הדבורים בתמיסת סוכר בסוף החורף בערך פעם בשבוע. מטרת ההאכלה היא לתת לדבורים אפשרות להתפתח לפני הפריחה כך שבבוא עונת האגירה המשפחה תהיה חזקה דיה לאגור כמות גדולה של דבש. בדרך כלל מאכילים גם לאחר הרדייה: הפרחים כבר נבלו, והמשפחה גדולה ודורשת מזון רב.
• העלאת קומות – כשמתחילה עונת האגירה יש להעלות קומות נוספות על הכוורות, וכשהן תתמלאנה יש להעלות קומות נוספות. מקובל לשים בין הקומה התחתונה לשאר הקומות רשת, דרכה יכולות לעבור רק פועלות ולא המלכה. רשת זו מגבילה את ההטלה לקומה התחתונה בלבד ובשאר הקומות החלות מכילות דבש בלבד – דבר המקל על הרדיה. העלאת הקומות חשובה מאוד גם למניעת ההתנחלות ולכן אין לאחר בה כלל.
• רדייה – הוצאת הדבש, נעשית בדרך כלל פעמיים בשנה, בסוף האביב ובסוף הקיץ. הדבורים מורחקות מחלות הדבש על ידי עשן, ניעור או על ידי ריח של פנול (חומצה קרבולית). החלות מועברות למכון הרדייה, שם מופק מהן הדבש על ידי כוח צנטריפוגלי.
• נדידה – באזורים בהם ישנה פריחה תקופה קצרה בלבד, מקובל להעביר את המכוורת ממקומה, למקום שבו פריחה עשירה יותר.
• מעקב – יש לבדוק את הכוורות לעתים קרובות ולוודא שהן מתפתחות כראוי, שמלכתן נמצאת, ושהדבורים בריאות.

הטיפול בכוורת:

במסגרת הביקורת השוטפת על הכוורת מוציאים מתוכה את החלות ובודקים אותן. מתחילים בשליפת החלות המרכזיות. במידה והתפתחות הכוורת תקינה (ראו תמונה משמאל), החלה תיראה עם תאים המכילים דבורים בכל שלבי הגידול (ראו בגלריה מטה). במידה ואחד מהשלבים נעדר, קיים חשש לבריאות משפחת הדבורים.

במסגרת הביקורת כמו כן מנסים לאתר את המלכה. בדרך כלל כשהיא מהלכת אזי להקת דבורים “פועלות” בעקבותיה (ראו תמונה לעיל). במידה ומבחינים בתאים גדולים יותר מהרגיל, שפתחם כלפי מטה, הבנויים בדרך כלל בשולי החלה, מדובר ב”מלכונים” – הרי שמשפחת הדבורים מכינה עצמה להתפלגות, ומשמעות הדבר שהיקף התפוקה של הכוורת הנוכחית תרד. גם הימצאות זכרים עלול לעורר דאגה שכן זהו אות לכך שהמלכה החדשה טרם הופרתה.